כי אם אני שורדת את מה שלא טוב לי,

או במילים אחרות, מפתחת כוח סבל גדול

אני בעצם לא עושה שינוי מהותי,

אלא לומדת לחיות עם הסבל במקום לזוז מימנו.

זה בעצם להישאר באזור המקטין,

רק עם יותר אגו

"תיראו איזה אמיצה אני, שורדת את כל זה…"

ועל זה נאמר : Big mistake!! Huge 

קוראים לזה הכחשת המצוקה.

מדוע חשוב לצאת מחשיבה זו? במקום לפתח כוח סבל?

כי זה מוביל ,בסופו של דבר לקריסת מערכות,

פיזית ורגשית.

אנשים הופכים למכורים לסבל, מבלי ששמו לב לכך,

לכן חייבים שינוי משמעותי ולהעלותו לראש סדר העדיפויות, אחרת חוזרים להתמכרות הזו., לסבל.

בידקו עם עצמכם,

האם אתם שורדים?

או משנים מסלול מחדש??

האם אתם מוכנים להביט פנימה, לראות את הכאב ולרפא אותו?

או להדחיק…להכחיש ולטפח כוח סבל נפשי? שבסופו של דבר ימוטט את הגוף והנפש?

ברור שהתשובה היא בגוף השאלה, אך עם יד על הלב, כמה באמת אתם מוכנים לעשות שינוי אמיתי ?